Édition hébraïque (séfarade) › Prière du matin · Aussi en phonétique · hébreu et phonétique
Prière du matin
שחרית של חול
Amida
Amida de Cha’harit en semaine
אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַֽהֲבָה: [Dix jours de pénitence: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים.] מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, מָגֵן אַבְרָהָם:
אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.
Une seule formule selon la saison
En été :
מוֹרִיד הַטָּל.
En hiver :
מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם.
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַֽחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נֽוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמֽוּנָתוֹ לִֽישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה. [Dix jours de pénitence: מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.] וְנֶֽאֱמָן אַתָּה לְהַֽחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים:
Kedoucha · répétition de l’Amida
Répétition de l’Amida
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ, כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃ לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃ וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ:
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ [Dix jours de pénitence: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:]:
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת: בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, חוֹנֵן הַדָּֽעַת:
הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:
סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחוֹל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יֶהֶוֶהֶ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ:
רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ, וְרִיבָֽה רִיבֵֽנוּ, וּמַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ גְאוּלָּה שְׁלֵמָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהְוְהְ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:
Lors d’un jeûne public, l’officiant dit ce passage pendant la répétition.
עֲנֵֽנוּ אָבִינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ, וְאַל־תִּתְעַלָּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּשָׁתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ, טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע: כִּי אַתָּה יְהֹוָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל־עֵת צָרָה וְצוּקָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת צָרָה:
רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵֽרָפֵא, הֽוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה, וְהַֽעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל־תַּֽחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל־מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל־מַכּוֹתֵֽינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
Bénédiction de l’année · une seule version
En été
בָּֽרְכֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּכָל־מַֽעֲשֵׂי יָדֵֽינוּ, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵֽנוּ בְּטַֽלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, וּתְהִי אַֽחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
En hiver
בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה, וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּֽילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל־דָּבָר רָע, וּמִכָּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל־מִינֵי פֻרְעָנוּת, וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֶֽיהָ וְעַל כָּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ, וּבָֽרְכָֽהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵֽרוּתֵֽנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּֽלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
הָשִֽׁיבָה שֽׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִֽאשׁוֹנָה, וְיֽוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַֽאֲנָחָה. וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַֽחֲמִים, בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מֶֽלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט [Dix jours de pénitence: הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט:]:
לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל־תְּהִי תִקְוָה, וְכָל־הַזֵּדִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ, וְכָל־אֽוֹיְבֶֽיךָ וְכָל־שֽׂוֹנְאֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וּמַלְכוּת הָֽרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ מִינִים:
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַֽחֲסִידִים, וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סֽוֹפְרֵיהֶם, וְעַל גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶֽהֱמוּ נָא רַֽחֲמֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל־הַבּֽוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּֽאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם. וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָֽחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּֽאֱמֶת נִשְׁעָֽנְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:
תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִֽירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְּתוֹכָהּ תָּכִין, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם:
אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִֽישׁוּעָֽתְךָ קִוִּֽינוּ כָּל־הַיּוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:
שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, אָב הָרַֽחֲמָן, רַחֵם עָלֵֽינוּ, וְקַבֵּל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַֽחֲנוּנִים אָֽתָּה. וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ, רֵיקָם אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ, חָנֵּֽנוּ וַֽעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵֽנוּ.
Un jour de jeûne, chaque fidèle récite Anénou ici, dans l’Amida silencieuse. L’officiant qui a oublié de le dire entre les bénédictions de la délivrance et de la guérison le dit ici, sans conclusion distincte :
עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ, וְאַל־תִּתְעַלָּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּשָׁתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ. טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע: כִּי אַתָּה יְהֹוָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל־עֵת צָרָה וְצוּקָה.
Version d’Anénou pour les trois jeûnes. (Sansan leYaïr 3, 9.)
עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּֽעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ, עַל כָּל־אֲשֶׁר חָטָֽאנוּ עָוִֽינוּ פָּשַֽׁעְנוּ אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ, וְעַל יְדֵי זֶה חָֽרְבָֽה עִירֵֽנוּ וְשָׁמֵם מִקְדָּשֵֽׁנוּ, אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ כִּי עֲוֹנֹתֵֽינוּ הִטּוּ אֵֽלֶּה וּפְשָׁעֵֽינוּ הֶאֱרִיכוּ קִצֵּֽנוּ, אֵין לָֽנוּ פֶּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵֽצַח לְהָרִים רֹאשׁ, וּכְמוֹ צַֽעַר בְּנַפְשֵֽׁנוּ עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבִטּוּל תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה זֶה כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים וְזֶה צַֽעַ״ר הַשָּׁמָֽיִם, אֲהָהּ עָלֵֽינוּ. לָכֵן עַתָּה שַֽׁבְנוּ אֵלֶֽיךָ בְּבֹֽשֶׁת וְחֶרְפָּה וּכְלִמָּה וּבְדֶֽמַע לֵב נְבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵֽינוּ מְרַחֵם, אָֽנָּֽא יְהֹוָה, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבֵּֽנוּ וְדָמֵֽינוּ הַמִּתְמָעֵט בְּתַעֲנִיתֵֽנוּ הַיּוֹם כַּחֵֽלֶב מֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ, שֶׁתְּכַפֵּר בּוֹ כָּל־חַטֹּאתֵֽינוּ עֲוֹנֹתֵֽינוּ וּפְשָׁעֵֽינוּ. הָאֵר פָּנֶֽיךָ עַל מִקְדָּֽשְׁךָֽ הַשָּׁמֵם לְמַֽעַן אֲדֹנָי, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. אַל־תֵּֽפֶן לְרִשְׁעֵֽנוּ, וְאַל־תִּתְעַלָּם מַלְכֵּֽנוּ מִבַּקָּשָׁתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ. טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ אַתָּה תַֽעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע: כִּי אַתָּה יְהֹוָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל־עֵת צָרָה וְצוּקָה.
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יֹהְוָה, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:
רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָֽעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם, מְהֵרָה בְּאַֽהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:
À Roch ’Hodech et à ’Hol hamoèd, dire :
À « beyom », choisir la date, puis poursuivre à « Léra’hem bo… ».
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם
Roch ’Hodech
רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ הַזֶּה,
À ’Hol hamoèd de Pessa’h :
חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה,
À ’Hol hamoèd de Souccot :
חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה,
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:
וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּֽנוּ וְתִרְצֵֽנוּ, וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַֽחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, הַמַּֽחֲזִיר שְׁכִֽינָתוֹ לְצִיּוֹן:
Dans la bénédiction Modim, s’incliner au mot « Modim » et se redresser au Nom divin.1
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵֽנוּ צוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא, לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטֽוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָֽהֳרָֽיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:
Modim derabbanan · réponse de l’assemblée
Pendant la répétition, quand l’officiant dit Modim.
Pendant la répétition, lorsque l’officiant dit « Modim », l’assemblée dit :
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.
’Hanouka et Pourim
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
’Hanouka
בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן־יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל. חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָֽמְדָֽה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עֽוֹסְקֵֽי תוֹרָתֶֽךָ. לְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ. וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ. וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ. וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ. וְקָֽבְעֽוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה. וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה:
Pourim
בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר. הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר. וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶֽלֶא וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה:
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא, תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה: [Dix jours de pénitence: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ.] וִֽיהַֽלְלוּ וִֽיבָֽרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּֽאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה, הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:
Bénédiction des Cohanim · répétition de l’Amida
Lorsque le Cohen quitte sa place pour monter faire la bénédiction sacerdotale, il dit :2
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ. וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ. לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"א בְּוָא"ו קֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים. בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת כֹּהַנִים בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה לְכָל־הָעוֹלָמוֹת וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:
Quand les Cohanim se tiennent sur l’estrade après Modim derabbanan, ils disent :
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּּוִיתָֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְלֹא יִהְיֶה בָהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
Pendant la répétition de l’Amida, s’il y a plusieurs Cohanim, l’officiant les appelle :
כֹּהֲנִים:
Les Cohanim récitent la bénédiction :
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָֽעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל־אַֽהֲרֹן, וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַֽהֲבָה:
L’assemblée répond :
אָמֵן:
L’officiant prononce les mots ; les Cohanim les répètent après lui, mot à mot.
יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃
On répond :
אָמֵן:
יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃
On répond :
אָמֵן:
יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃
On répond :
אָמֵן:
S’il n’y a pas de Cohen, l’officiant dit :
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁיךָ כָּאָמוּר:
יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃
On répond :
כֵּן יְהִי רָצוֹן:
יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃
On répond :
כֵּן יְהִי רָצוֹן:
יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃
On répond :
כֵּן יְהִי רָצוֹן:
L’officiant poursuit :
וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם:
Quand l’officiant commence « Sim chalom », les Cohanim se tournent vers l’Arche sainte et disent :
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עָשִֽׂינוּ מַה־שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ, עַשֵׂה אַתָּה מַה־שֶּׁהִבְטָחְתָּֽנוּ. הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קׇדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל:
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַֽחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָֽרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם:
Dix jours de pénitence
וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:
יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּֽעָפָר לַכֹּל תִּֽהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל־הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ.
Il est recommandé, comme segoula, de réciter un verset dont la première et la dernière lettre correspondent à celles de son prénom (avant « Yihyou leratson »).
לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי:
יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
Certains récitent la prière de Rav dans Berakhot 16b, reproduite par le ’Hida dans son siddour :
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִתֶּן לָֽנוּ חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַּלֵא אֶת־כָל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם [Dix jours de pénitence: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְתוֹרָתָךְ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:
À Roch ’Hodech, réciter ici le Hallel.
Dix jours de pénitence
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שֹׂנְאֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָה וְרָעָב וּשְׁבִי וּבִזָּה וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה וְיֵצֶר הָרָע וְחוֹלָאִים רָעִים מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חוֹלֵי עַמֶּךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹל וּסְלַח לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ:
(Méditer le Nom Kera Satan.)
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה טוֹבָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ וְהָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ:
Les jours où l’on ne récite pas le Ta’hanoun, dire :
יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהֹוָֽה׃ רָ֖ם עַל־כׇּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃ יְהֹוָ֥ה אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃
Ensuite, l’officiant récite le demi-Kaddich.