Chéma et ses bénédictions

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָֽעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַֽעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה, פּוֹתֵֽחַ שְׁעָרִים בִּתְבוּנָה, מְשַׁנֶּה עִתִּים, וּמַֽחֲלִיף אֶת־הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת־הַכּֽוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִֽיעַ, כִּרְצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹמָם וָלָֽיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹֽשֶׁךְ וְחֹֽשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר. הַמַּֽעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לָֽיְלָה, וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה, יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּֽעֲרִיב עֲרָבִים:

אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָֽנוּ לִמַּֽדְתָּ, עַל־כֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, בְּשָׁכְבֵֽנוּ וּבְקוּמֵֽנוּ נָשִֽׂיחַ בְּחֻקֶּֽיךָ, וְנִשְׂמַח וְנַֽעֲלוֹז בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּֽוֹרָתֶֽךָ וּמִצְוֹתֶֽיךָ וְחֻקּוֹתֶֽיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי־הֵם חַיֵּֽינוּ וְאֹֽרֶךְ יָמֵֽינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָֽיְלָה, וְאַֽהֲבָֽתְךָ לֹא תָסוּר מִמֶּֽנּוּ לְעֽוֹלָמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אוֹהֵב אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

Avant le Chéma, avoir l’intention d’accomplir le commandement positif de le lire deux fois par jour, ainsi que celui d’affirmer l’unicité de Dieu. Couvrir ses yeux de la main droite pendant le premier verset et jusqu’à la fin de « Baroukh chem ». « Chéma Israël » invite à recevoir, comprendre et croire ces paroles : l’Éternel est notre Dieu et l’Éternel est Un. Deux engagements sont ainsi exprimés : accepter la souveraineté divine en disant « l’Éternel notre Dieu », reconnaître Sa divinité et notre condition de serviteurs ; affirmer Son unicité sans aucune association en disant « l’Éternel est Un ».1

שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד

וְאָ֣הַבְתָּ֔ (Deutéronome 6, 5.) אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃

וְהָיָ֗ה (Deutéronome 11, 13.) אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃ וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃ וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃

וַיֹּ֥אמֶר (Nombres 15, 37.) יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽהֵיכֶֽם׃ אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ אֱמֶת:

L’officiant répète :

יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת:

וֶֽאֱמוּנָה כָּל־זֹאת וְקַיָּם עָלֵֽינוּ, כִּי הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ, וַֽאֲנַֽחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. הַפּוֹדֵֽנוּ מִיַּד מְלָכִים, הַגֹּֽאֲלֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ מִכַּף כָּל־עָֽרִיצִים, הָאֵל הַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ, הַֽמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל־אֽוֹיְבֵי נַפְשֵֽׁנוּ. הַשָּׂם נַפְשֵֽׁנוּ בַּֽחַיִּים, וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵֽנוּ, הַמַּדְרִיכֵֽנוּ עַל בָּמוֹת אֽוֹיְבֵֽינוּ, וַיָּֽרֶם קַרְנֵֽנוּ עַל־כָּל־שֽׂוֹנְאֵֽינוּ. הָאֵל הָעֹשֶׂה לָֽנוּ נְקָמָה בְּפַרְעֹה, בְּאוֹתוֹת וּבְמֽוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל־בְּכוֹרֵי מִצְרָֽיִם, וַיּוֹצִיא אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם. הַמַּֽעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם־סוּף, וְאֶת־רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת־שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. רָאוּ בָנִים אֶת־גְּבוּרָתוֹ, שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בְרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָֽמְרוּ כֻלָּם. מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהֹוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ מַלְכֽוּתְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ רָאוּ בָנֶֽיךָ עַל הַיָּם, יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ. יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶֽאֱמַר. כִּֽי־פָדָ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

הַשְׁכִּיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַֽעֲמִידֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וּפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. וְהָגֵן בַּֽעֲדֵֽנוּ, וְהָסֵר מֵעָלֵֽינוּ מַכַּת אוֹיֵב, דֶּֽבֶר, חֶֽרֶב, חֽוֹלִי, צָרָה, רָעָה, רָעָב, וְיָגוֹן, וּמַשְׁחִית, וּמַגֵּפָה. שְׁבוֹר וְהָסֵר הַשָּׂטָן מִלְּפָנֵֽינוּ וּמֵאַֽחֲרֵֽינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ, וּשְׁמוֹר צֵאתֵֽנוּ וּבוֹאֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כִּי אֵל שֽׁוֹמְרֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ אָֽתָּה מִכָּל־דָּבָר רָע וּמִפַּֽחַד לָֽיְלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, שׁוֹמֵר אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד אָמֵן:

L’officiant récite le demi-Kaddich.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [אָמֵן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אָמֵן] בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן] יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. [אָמֵן] לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]